נגישות נכים בבתים ובמבנים ציבוריים

לצערנו, למרות נכי צה"ל ונכי תאונות דרכים, עדיין ההשקעה בתשתיות נגישות לנכים, הינן נמוכות מאוד בישראל


מספר המוגדרים כנכים מוגבלי תנועה על ידי משרד הבריאות (וככאלה הזכאים להטבות ביטוח לאומי ומס) עומד על כ-300 למאה אלף בישראל.

על אלה יש להוסיף כמות גבוהה למדי של מוגבלי תנוע שלא הוגדרו כנכים במאת האחוזים, אך נתקלים יום יום בקשיים רבים בכל פעולה יומיומית כמו טיפוס על מדרגות או אפילו הליכה.

 

כמו כן, קשישים רבים או חולים קשים (חולים אונקולוגיים, יולדות בשמירת הריון ועוד) לא מוגדרים כמוגבלי תנוע על ידי משרד הבריאות, אך נאלצים למעשה להגביל מאוד את ניידותם, בעיקר על ידי כיסא גלגלים.

המסקנה מכל העובדות הללו כי קיימת קבוצה לא קטנה של בני אדם המוגבלים קשה מאוד בניידות, ומוגבלות זו באה לידי ביטוי בעיקר בעליה במבנים רבים קומות.

 

האוכלוסייה הזו זקוקה לפיתרון, ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. אף כי לא מדובר במצב מסוכן חיים, קושי כה מגביל בניידות משפיע מאוד על המצב הפסיכולוגי של המוגבל.

מחקרים רבים הוכיחו כי הירידה בניידות בגלל אי נגישות נכים ומחסומים שמציבים בניינים רבי קומות קשורה חד ערכית עם ירידה במצב הבריאות הכללית, הנפשית והקוגניטיבית.

 

נגישות נכים בבניינים ציבוריים

 

מסיבות אלה הפנה המחוקק הישראלי את ליבו לבעיה, כפי שאף עשו מערכות משפט רבות אחרות בעולם. לפי החוק מחויב כל בניין ציבורי להיות נגיש לנכים. נגישות לנכים בבתים ובמבנים ציבוריים מוגדרת על ידי המחוקק כנגישות לכיסא גלגלים (המונע עצמאית באמצעות חשמל או המוסע על ידי בן לוויה).
 

חלק נוסף מהגדרת נגישות נכים בבתים ובמבנים ציבוריים הוא קיום שירותים המותאמים במיוחד לנכים, הכוללים תא מרווח המאפשר את כניסתו של כיסא גלגלים ומקום לבן לוויה אם וכאשר נדרש.

 

נעים לציין כי החוק יושם במידה רבה של הצלחה במבנים הציבוריים בישראל, ולמעשה רוב רובם של המבנים החל משנות השמונים המאוחרות נגישים לנכים. במבנים אלו מותקנים כבשים (רמפות) במקביל לגרמי מדרגות קטנים, או לחליפין מעליות.

 

נגישות נכים בבניינים פרטיים

 

המצב לגבי בניינים פרטיים קשה יותר. למרות שאין חוק המקביל לחוק הדורש נגישות לנכים בבתים ובמבנים ציבוריים לגבי הסקטור הפרטי, נעשו מספר ניסיונות חקיקה בנושא. למעשה, לפי חוק חייב כל בית משותף שגובהו מעל ל3 קומות בהתקנת מעלית.

 

אף שהמעלית פותרת במידה מסוימת את בעיית הנגישות לנכים, נשארת הבעיה של גרם המדרגות בכניסה (לובי) וכו'. כיוון שמדובר בהשקעה פעוטה יחסית (כ3000 שקלים לבניית רמפה), אין בעיה חדה בדרך כלל במימון הבניה על ידי ועד הבית, ורוב המבנים החדשים מצוידים ברמפה בכל מקרה.

 

הבעיה האמיתית נוגעת לפנים הדירה או הבית עצמם. כאמור חלק חשוב מהנגישות לנכים מתמקד בחדר השירותים והמקלחת, שחייבים להיות מרווחים ומצוידים כראוי. התאמת חדר שירותים או מקלחת לדייר נכה, אפילו בהנחה כי מימדיהם הפיזיים מרווחים דיים, עלול לעלות כ10000 שקלים ולדרוש שיפוץ נרחב.

 

למזלנו שירותי הרווחה בישראל מודעים לבעיה של נגישות נכים, וביטוח לאומי מעניק מענק חד פעמי לשינויים נדרשים עם הכרזת החולה כנכה מוגבל תנועה. בנוסף קיימות עמותות שיתופיות מספר המציעות את הציוד הנדרש בהשאלה ובדרך כלל ללא כל תמורה (או במחירים מסובסדים), ביניהן "יד שרה" ו"עזר מציון".


אחת העמותות שמובילות את המאבק למען נגישות לנכים היא תנועת נגישות, שעושה לובי עצום עבור הנכים שזקוקים להנגשה במקומות שונים