אדריכלים
» מאמרים וחדשות
» אדריכלות כסממן של תקופה
אדריכלות כסממן של תקופה
נכתב בתאריך: 04/08/11
אדריכלות היא איננה רק אומנות הבנייה.
אדריכלות מכילה בתוכה מושגים חברתיים, כלכליים, פוליטיים שמבטאים את רוח התקופה
כאשר היסטוריונים בוחנים תקופה בחייה של אומה, בין היתר הם בוחנים את אופי הבנייה באותן שנים, מתוך הכרה שהסתכלות על אדריכלות כתכנון ועיצוב בלבד היא נקודת מבט פשטנית, שכן מבנה ערים ואופי הבנייה, מבטאים את אופי המקום באותה תקופה, צורכי התושבים ואף אמירה פוליטית.
הדוגמא התל אביבית - מסוציאליזם לקפיטליזם
תל אביב מהווה דוגמא מובהקת לשינויים בתחום האדריכלות שעברה החברה הישראלית. השנים הראשונות של הקמת המדינה, אופיינה הבנייה בעיר במינימאליזם, צמצום, בנייה יעילה ואחידה. נבנו בתים נמוכים (עד ארבע קומות), צפופים, שיכונים שדומים אחד לשני עם 2-3 חדרים. שיכונים שהתאימו למשפחות שבאו להתגורר בעיר.
רחובות העיר לעומת זאת היו אף הם קטנים, כאשר לא היתה מחשבה על כך שביום מן הימים, יצטרכו יותר נתיבים בכביש על מנת להכיל את כל כלי הרכב שיסעו בעיר. מבט על העיר בימינו, מגלה עיר שונה לחלוטין. השפע והעושר, הביאו עמהם בנייני רבי קומות, מתחמים סגורים עם גינות ובריכות, בהם יכולים דיירי הבניינים ליהנות מכל מה שהם צריכים בלי לצאת מהבניין.
החדרים יותר מרווחים והבניינים מעוצבים בצורות שונות. אפשר לראות את השינוי גם ברחובות הערים, כאשר נבנו מדרכות רחבות מאוד, נסללו יותר נתיבים לכלי רכב, וישנו ניסיון מתמיד להכניס אל תוך האלמנט העירוני, אלמנטים טבעיים של מדשאות ועצים. כך הפכה תל אביב מעיר בעלת אמירה סוציאליסטית לעיר שמציגה את השפע הכלכלי שבה כיאה לעיר קפיטליסטית.
לכך אפשר להוסיף את השינויים שחלו בעיר בשני העשורים האחרונים, שבעצם בישרו על הפיכתה מעיר "ישראלית" לעיר "גלובלית" ,בנייני זכוכית רבי קומות, שדרות רחבות, מסלולי תחבורה ציבורית (אומנם לא מספיק אך קיימים כמה כאלה בעיר), מוסדות תרבות מפוארים ועוד.
הדוגמא הברלינאית-הדרך לאחדות העיר עוברת דרך בנייה מודרנית
גרמניה ובפרט ברלין מהווה דוגמא נוספת כיצד אדריכלות מבטאת את רוח התקופה.
בעוד שבימי הקומוניזם התאפיינה הבנייה במזרח גרמניה, בבנייה פשטנית, צפופה, בנייני רכבות אשר איכלסו מאות דיירים לעיתים, כיאה לאידיאלוגיה הסוציאליסטית אשר ראתה חשיבות עצומה בקולקטיב ופחות בעיצוב ובחזות הבניינים. רבים במערב ראו בבנייה זו, את חוסר המקוריות, חוסר העניין ואת האפרוריות של הקומוניזם בכלל ושל האדריכלות הקומוניסטית בפרט.
היתה זו בנייה תכליתית, שאינה מתייחסת לצורך של אנשים במרחב אלא בחיות בסיסית (יש הסבורים שבניייה כזו גם הקלה על השלטונות ובפרט על האזרחים המלשינים, לעקוב אחר השכנים שלהם.
מי שמבקר במזרח ברלין כיום, יכול לראות בנייה חדשנית ומקורית. מדובר במאפיינים מודרניים ואף פוסט מודרניים בבנייה. שימוש נרחב בזכוכיות, יצירת מרחבים גדולים, מרווחים בין הבניינים השונים וכן הרבה יותר צבע (הדוגמא הבולטת היא סוני סנטר), לעיתים אף שימוש בצבעים צעקניים של ממש.
גם כאן ישנה אמירה של המעצבים, אמירה המבטאת שיחרור וחופש, אנטיתזה לאמירה שביקשו לבטא אדריכלים בתקופה הקומוניסטית. זאת כמובן לצד שמירה על מרכזי התרבות העתיקים של ברלין.
תל אביב וברלין, כמו ישראל וגרמניה, הן דוגמאות למקומות בהם שינויים שונים שעברו עליהם, בא לידי ביטוי גם האדריכלות. מבקר זר במדינות אלו, כמו בלא מעט מדינות אחרות שעברו שינויים פוליטיים וחברתיים מרחיקים לכת, יתקשה למצוא לעיתים קשר בין האדריכלות הישנה לאדריכלות החדשה.
מה ששוב מוכיח, שאדריכלות איננה רק עיצוב ותיכנון, אלא הרבה יותר מזה
הביטוי של רוח התקופה, באה לידי ביטוי בעבר באמצעות חומות ומגדלי שמירה שנועדו לשמור על תושבי המקום, וכיום באמצעות בנייה ירוקה שנועדה לשמור על הסביבה.
רק על ההבדל הזה, נכתבו עשרות ספרים במהלך השנים